תקציר החוק

במסגרת החוק נקבע, כהוראת שעה למשך שנתיים, כי נשיא בית המשפט המחוזי או סגנו רשאי, לבקשת המפכ"ל או קצין בדרגת ניצב המכהן כראש אגף החקירות והמודיעין במשטרת ישראל ולאחר אישור היועץ המשפטי לממשלה או מי שהוא הסמיך לכך מטעמו או אצל לו את סמכותו, להטיל בצו מגבלות על אדם הפועל במסגרת ארגון פשיעה, אם שוכנע כי יש יסוד סביר להניח כי הוצאת הצו והמגבלות הקבועות בו, בהתחשב ברמת הסיכון הנשקפת מאותו אדם, חיונית למניעת פגיעה חמורה בביטחונו של אדם, וכי לא ניתן להשיג את מטרת הצו באמצעות הדין הפלילי ובדרך שפגיעתה פחותה (להלן – צו הגבלה שיפוטי). המגבלות אותן ניתן להטיל כאמור מנויות בחוק, וכוללות, בין היתר, מגבלה על כניסה למקום בארץ, איסור יציאה ממקום המגורים, איסור על קיום קשר עם אדם ואף איסור יציאה מהארץ. לצד זאת, נקבע כי תוקפו של הצו שיינתן לא יעלה על חודשיים, למעט בצו הנוגע למגבלת איסור יציאה ממקום מגורים, שתוקפו לא יעלה על 45 ימים. ניתן להטיל צו לתקופה קצרה מכך, ולהאריכו לתקופות נוספות שלא יעלו במצטבר על התקופה המרבית. יחד עם זאת, אין מניעה להורות על הוצאת צו הגבלה שיפוטי חדש בתום התקופה המרבית. מעבר לכך, בית המשפט שהוציא את הצו, רשאי לקבוע בו סמכויות למשטרת ישראל לשם הבטחת קיומו של הצו, לרבות כניסה למקום המשמש למגוריו של האדם שכלפיו הוצא הצו, חיפוש על גופו וחדירה לחומר מחשב הנמצא בחזקתו או שליטתו. כמו כן, נקבעו הסדרים נוספים בחוק, וביניהם: סדרי הדין להגשת הבקשה להוצאת צו כאמור והדיון בבקשה, עיון חוזר בבקשה וערר, סמכות מעצר נגד אדם שהפר צו הגבלה שיפוטי ובכלל זה עונש מאסר של ארבע שנים אשר לא יפחת מרבע מהעונש, אלא אם כן החליט בית המשפט להקל בעונש מטעמים מיוחדים שיירשמו, וכן חובת דיווח של השר לביטחון לאומי לוועדה לביטחון לאומי של הכנסת אחת לארבעה חודשים בדבר מימוש החוק.