תקציר החוק

התיקון לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ''ה–1995, מגביל את שיעור התשלום המרבי שרשאי לגבות מי שמייצג אדם בתביעה לגמלה מהמוסד לביטוח לאומי, או שמסייע באופן אחר בהגשת תביעה לגמלה. ההגבלה חלה לגבי תביעה לגמלת נכות כללית, גמלת ילד נכה, גמלת נפגעי עבודה או מתנדבים, גמלת שירותים מיוחדים או גמלת ניידות וכן לגבי תביעה לגמלת פיצוי לנפגעי פוליו וגזזת שכרוכה בהשגתן קביעת אחוזי נכות. ההגבלה תחול הן בהליכים בפני המוסד, הן בוועדות רפואיות ובוועדות ערר, והן בערעורים לבית הדין לעבודה על החלטות ועדת ערר. שיעורי התשלום המרביים שנקבעו משתנים לפי סוג הטיפול, תוך הבחנה בין פעולות שמיוחדות לעורכי דין לבין פעולות אחרות. ההגבלה מתייחסת לאחוזים שניתן לגבות מסכום הגמלה המשולמת לתקופה שאינה עולה על 60 חודשים. בחמש השנים הראשונות מתחילת התיקון לחוק ילווה ביצועו במחקר שיעקוב אחר השפעת התיקון. אם יידרש שינוי בשיעורים המרביים, יוכל שר המשפטים בהסכמת שר הרווחה ובאישור הוועדה לשנות בצו את השיעורים המרביים. בנוסף נקבעו הוראות בדבר אופן גביית התשלומים, וכן הוראות לעניין ההתקשרות בהסכם לטיפול בתביעה. כדי לסייע במקרים שבהם אדם נדרש לשלם למייצג או למסייע מעבר לשיעורים המרביים המותרים נקבע כי יינתן סיוע משפטי ללא מבחן הכנסה למי שנתבע לשלם מעבר למותר לפי הקבוע בחוק.